פסק-דין בתיק דמ"ש 32437-04-12

1.    בפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת, הפרשות לקרן פנסיה, פדיון חופשה, דמי הבראה ודמי חגים.

2.    התובעת הועסקה ע"י הנתבע כעובדת יומית החל מיום 4.9.08 ועד לתחילת 1/11, במחלקת החזרי מס. שכרה של התובעת הורכב משכר יסוד על פי תעריף יומי וכן, מתשלום נוסף שכונה "בונוס".

הנתבע הינו בעלים של משרד העוסק בהחזרי מס לשכירים.

3.    עיקר המחלוקת שבין הצדדים נגע לסיבות סיום יחסי העבודה - בעוד התובעת טוענת שהיא פוטרה מעבודתה, הרי שהנתבע טוען כי התובעת התפטרה וזאת, לאחר התפרצות שאירעה ביום 2.1.12 במהלכה קיללה את הנתבע ודרשה לקבל ממנו מכתב פיטורים שאם לא כן היא  "לא תעזוב את המשרד ותהפוך את כולו" .

לטענת הנתבע, לאחר שניסיונותיו להרגיע את התובעת לא צלחו הוא נאלץ להזמין את המשטרה על מנת להרחיק את התובעת.

הכרעה

4.    נקדים ונציין כבר כאן כי סבורים אנו שיש לדחות את גרסת התובעת, לפיה היא פוטרה מעבודתה אצל הנתבע ויש להעדיף את גרסת הנתבע לפיה התובעת התפטרה בנסיבות חריגות שמקומן לא יכירן ביחסי העבודה.

5.    ראשית יאמר, כי הנתבע פירט בכתב ההגנה את גרסתו ביחס לנסיבות החריגות בהן סיימה התובעת את עבודתה, תוך שהוא מציין, מעבר לדברים שנכתבו לעיל, כי למחרת ההתפרצות התובעת הגיעה למשרדו על מנת להתנצל. זאת, תוך שהיא מתרצת את התנהגותה בבעיות אישיות, ובהמשך ביקשה לקבל מכתב המפרט את תקופת עבודתה.

כמו כן, ציין כי לאחר כחודשיים היא פנתה למנהל השיווק אצל הנתבע וביקשה לשוב לעבודתה אולם הוא [הנתבע] לאחר התייעצות ולאור התנהגותה האלימה של התובעת, דחה את בקשתה  (ראה - סע' 4-12 לכתב ההגנה).

דא עקא, שבמסגרת תצהירה הלקוני והתמציתי, התובעת לא התייחסה לתיאור העובדתי המפורט שבכתב ההגנה וכל שטענה לעניין פיצויי הפיטורים הוא - כי היא ניגשה לנתבע בתחילת חודש 1/11 ודרשה לקבל זכויות "שנגזלו" ממנה לטענתה ואילו הנתבע בתגובה - הזמין משטרה והורה לה שלא להגיע עוד לעבודה ובכך פיטר אותה למעשה.

כן טענה, כי למחרת היום היא הגיעה למשרדו של הנתבע, התנצלה וביקשה לחזור לעבודה אולם הנתבע דחה את בקשתה זו וכן, בקשה דומה נוספת בעניין זה שהפנתה אליו התובעת כחודש לאחר הפסקת העבודה בפועל.

התובעת לא סתרה ולמעשה לא התייחסה לגרסת הנתבע בכתב ההגנה, בכל הנוגע לארועים שהתרחשו ממועד פנייתה הראשונה לנתבע - בענין זכויותיה - ועד להזמנת המשטרה. חסר זה אומר  דרשני ביחס למכלול גרסתה.

מעבר לכך יצוין כי התובעת אף לא פירטה - לא בכתב התביעה ולא בתצהירה - מה היה תוכן הדרישה הספציפי שהפנתה לנתבע במועד הרלבנטי, בכל הקשור "לגזילת" זכויותיה כביכול.

6.    בחקירתה הנגדית השלימה תובעת חסר זה, תוך שהיא מחזקת למעשה את גירסת הנתבע ביחס לנסיבות הפסקת העבודה: התובעת העידה כי היא "קצת כעסה" על הנתבע עת שפנתה אליו לגבי זכויותיה (ראה - עמ' 4 לפרוטוקול ש' 9) ולשאלות בית הדין בענין זה השיבה כי היא שהתה במשרדו של הנתבע משך שעה וחצי, מתוכן הרימה את קולה במשך כ- 15-30 דק'.

בהמשך הדברים - ואף זאת בתשובה לשאלות בית הדין - העידה התובעת כי היא כינתה בצעקות את הנתבע בכינוי "גנב" יותר מפעם אחת וכן כי היו עובדים ששמעו את הצעקות והביטויים המעליבים שהטיחה בנתבע בנוכחותם.

התובעת אף הודתה, בחקירתה הנגדית, כי הנתבע ביקש ממנה לעזוב את משרדו, לאחר שצעקה וביישה אותו ברבים. זאת, תוך שהוא מציין בפניה כי אם לא תעשה זאת, הוא יזמין משטרה. כן העידה, כי היא סירבה לעזוב את המשרד עד שהנתבע לא יחזיר לה את הכסף שהגיע לה, לטענתה.

זאת, למרות שבפני בית הדין היא לא פירטה כאמור, במסגרת תצהירה מה בדיוק היה תוכן הדרישות הכלכליות שהפנתה לנתבע באותו מעמד.

רק בהמשך עדותה ובתשובה לשאלות בית הדין, התחוור כי לתובעת היו כנראה טענות בכל הנוגע לשיטת תשלום הבונוסים וכי זה היה הטעם להתפרצותה על הנתבע.

כן יאמר, כי בהמשך הדברים העידה התובעת בנוסף כי היא דיברה עם הנתבע על כל הזכויות הנוספות המגיעות לה לשיטתה, לרבות חופשה ודמי חגים, אלא שאנו לא שוכנענו בנכונות הדברים - הן בשים לב לתצהיר הלקוני של התובעת שלא אזכר זאת והן בשים לב לכך שהטענות המאוחרות בנושא החופשה ודמי החגים היו כלליות וסתמיות.